<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער חמישי</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ולעניין ניקורי תאנים וענבים ודברים שיש בהם משום גילוי. ציפור המנקר בתאינה ועכבר המנקר באבטיח וכל כיוצא בזה אסור לאוכלן, חוששין שמא נחש או אחד מהשרצים שיש להם ארס נקר אותן, ואלו במקום שהיה בו נקב ניקרו. והדברים קל וחומר כשמצא אותן מנוקרין ולא ידע מי ניקר אותם. ויראה לי דדוקא מנוקרין או מבוקעים שהליחה שלהם מגולה אבל מבוקעים שאין הליחה שלהם מגולה מותרים, ולפיכך פי תאינה אין בו משום גילוי. ואוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש. דברים אלו אסור להקל בהן, שהרבה החמירו בספק סכנה ממה שהחמירו בספק איסורא, שאילו בא זאב ונטל את בני מיעים והחזירם כשהן מנוקבין כשירה ואין חוששין שמא במקום נקב נקב, ובאלו חוששין שמא במקום נקב נקב. ולפיכך ניקורי תאנים וענבים והקישואים והדילועין והאבטיחין והמלפפונות, אפילו הן ככד, בין תלושין בין מחוברין, כל שיש בו ליחה אסור.
<h2>דף י.</h2>
כל המשקין שדרכו של נחש לשתות מהן, אם נתגלו אסור לשתות מהן. כמה ישהו בגילויין ויהא בהן משום גילוי, כדי שיצא הנחש מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו. וכמה שיעור המשקין שיש בהן משום גילוי ואין המרה נאבדת בהן, בכלים כל שהן בין שהן מועטין בין שהן מרובין ובקרקע ארבעים סאה. היה בהן יותר מארבעים סאה המרה נאבדת בהן ומותרין. ואי זה משקה יש בו משום גילוי, המים והיין בין חי בין מזוג והחלב והדבש. והיין שהחמיץ אסור משום גילוי, לפעמים שהנחש שותה ממנו. יין תוסס אין בו משום גילוי. וכמה תסיסתו, שלשה ימים.
<h2>דף סד:</h2>
דם ביצים שאמרנו, דוקא בשאי אפשר להסתפק בהן שתהא הביצה מרוקמת, אבל אם נפל הספק בדבר זה אסור, מעתה אינו דם ביצים אלא דם אפרוח. לפיכך ביצה שנמצא עליה קורט דם, אם נמצא על החלמון שלה כל הביצה כולה אסורה, שכל שנמצא הדם על החלמון חוששין שמא מחמת ריקום אפרוח הוא, אבל נמצא על החלבון שלה באי זה מקום ממנו שימצא זורק את הדם ואוכל את השאר, בידוע שאין כאן ריקום. וזה כדעת הגאונים ז"ל. ויש מגדולי החכמים שאמרו שאין הפרש בין חלמון לחלבון, אלא בין בזה ובין בזה אם נמצא הדם על הקשר וחוצה לו קצת כל הביצה אסורה, נמצא על הקשר לבדו או חוץ לקשר ואין ממנו בקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר. ולהורות הלכה למעשה ראוי לחוש לכולם ואין מורין בה להיתר אלא כשנמצא על הקשר של חלבון לבד שאינו פושט חוצה לו כלל, או שנמצא על החלבון ולא נתפשט לקשר. קשר זה הוא בראשו החד והוא הדבר שנתפש בה מזרע הזכר וניכר הוא לעין. בד"א בביצה הראויה לגדל אפרוחים, אבל ספנא מארעא שאינה ראויה לגדל אפרוחים אין הביצה לעולם אסורה, בידוע שאין זה דם אפרוח, אלא זורק את הדם ואוכל את השאר. בכל מקום שהביצה מותרת שאין כאן ספק ריקום, מפני מה זורק את הדם והלא הביצה מוכחת עליו, ומה הפרש בינו ובין דם דגים שיש בו קשקשים שהוא מותר כמו שביארנו, יראה לי לפי שהחמירו בדם הבצים כל שהוא בעין מפני שיש דם בצים שהוא אסור דבר תורה כמו שביארנו. בצים אלו שנאסרו מחמת דם שנתבשלו עם אחרים בקליפתן או קלופות, וכן ביצים של עוף טמא, יתבאר דינם בבית התערובות בע"ה. וביצה שהגעילה אותה התרנגולת מכח הכאה כבר נתבאר דינה בשער השלישי של בית שני.
